ונחלה לא יהיה לו. מה שהביא רש"י מן הסיפרי ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה פי' הרמב"ן שנחלת חמשה הם ה' עממין הנזכרים בפסוק והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני והחתי וגו' והם נחלת עיקר ישראל שהיתה ארצם ארץ זבת חלב ודבש אבל השנים הראשונים והם הפריזי והגרגשי אין ארצם זבת חלב ואינה חייבת בביכורים ולכך הזכיר בלוים שלא יטלו חלק עם ישראל בעיקר נחלתם בארץ הטובה שהיא נחלת החמשה ולא בנחלת כל השבעה שהם השנים הנשארים אעפ"י שאין ארצם טובה ואינה חשובה בעיני ישראל כל כך:
וזה יהיה משפט הכהנים. כתב הרמב"ן זו מצוה שלא הזכירה יותר בתורה כי במדבר לא היו זובחים רק שלמים לכך לא הזכירה להם שאינה נוהגת בקדשים ועתה כשבאו לכנוס בארץ חדשה להם וזה טעם מאת זובחי הזבח כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי לכם וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר ציויתיך. ולא הזכירה בויקח קרח בפרשת המתנות שנתן לאהרן אעפ"י שהזכיר שם תרומות ומעשרות שאינן נוהגין אלא בארץ והטעם כי שם הזהיר כל אשר נתן לו בקדש כנגד החרם שהוא ג"כ קדש אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין אין בהם זולתי מצות המתנה וכן לא הזכיר שם גזל הגר. ועל מדרש רבותי' כלם נרמזים שם. והרמב"ם כתב הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף. והזרוע בעבור היותה ראשית האיברים המשתרגים בגוף. וקיבה בעבור כי היא ראשית המעיים כי הראשית בכולם יתנו למשרתי השם:
לא תלמד לעשות בתועבות הגוים ההם. כתב הרמב"ן בעבור שכבר אמר וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו מזכיר עתה מעשיהם ואומר שהם תועבה לפני השם והזכיר מעביר בנו ובתו באש והוא מין כישוף על דרך הפשט או מולך על דעת רבותי'. ואמר מכשף והוא שם כולל לכל הכשפים וחובר חבר ושואל אוב וידעוני הם פרטים דכישוף ואסר אותם גם לשואל. ודורש אל המתים באוב עצמו ובכל ענין שידרוש אליהם. ואומר קוסם קסמים והוא מחשבה שמחשב בעתידות מלשון קסם על שפתי מלך כמו שאמר בלעם הקוסם והוא היה מנחש כמו שנא' ולא הלך לקראת נחשים. ואמר מעונן והוא היודע בעננים. ומנחש המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף והוא נגזר מלשון חשתי ולא התמהמהתי שכל מה שממהר להודיע בעתידות קודם היותו נקרא נחש. ואמר הכתוב:
כי תועבת השם כל עושה אלה. על רובם כי המעונן והמנחש אינם תועבה כי כל אדם מתאוה לדעת עתידתו. והנה אסר לנו הכתוב כל אלה הנזכרים בעבור כי הם תועבת ה' ואסר לנו נחשים וקסמים אף כי אינם תועבה בעבור שעשה לנו מעלה גדולה שנתננו עליון על כל גויי הארץ שיקים לנו נביא ויתן דברו בפיו וממנו נשמע:
תמים תהיה עם ה' אלהיך. שנייחד לבנו אליו ונאמין שהוא עושה כל והוא יודע אמיתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאורים ותומים ולא נדרוש לא מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו ולפי' אסר שאלת העתידות מן הקוסם ואמר תמים תהיה עם השם בכל אלה ולא נירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע:
נביא מקרבך. פי' הרמב"ן מקרבך רמז שאין נבואה אלא בארץ ישראל. וכן אמר גם כן: מאחיך. לומר כי השם יתן לך מעלה על כל העמים ולא יתן רוחו רק עליכם: כמוני. פרש"י כמוני שאני מקרב אחיך. ור' אברהם פי' כמוני שאני נביא השם לא מעונן ומנחש. והרמב"ן כתב ויתכן לפרש מקרבך לומר שתוכל לבטוח בדבריו שהוא מאחיך מקרבך וכן יש לפרש כמוני שיהא נאמן ונביא ד' ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי:
ככל אשר שאלת. פי' הרמב"ן לא השלים כאן השאלה ששאלו כי באמרם לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלהי לא יזכו לנביאים אבל כאשר אמרו קרב אתה ושמע כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו וגו' ושמענו ועשינו אז קיבלו להאמין בנביאים ולשמוע ולעשות ככל אשר יצוה ה' עליהם ולכך אמר בכאן נביא כמוני יקים לך ה' ותאמין בו כאשר תאמין בי כי כן שאלת להיות דבר ה' עמכם על ידי ותשמעו אלי וא"כ האמינו גם בשאר נביאים הבאים אחרי כמוני כמוהם וזה פי':
היטיבו אשר דברו. להאמין בנביא וכן אעשה להם לדורותם. ויתכן לפרש שיהיה שאלתם שם וקבלתם שאמרו לשמוע ממשה באומרם ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו גם כן לדורות ויהיה פי' ואת אתה וכל נביא השם כמוך:
ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. פרש"י אפי' כיוון את ההלכה לאסור האסור ולהתיר המותר. ופי' הרמב"ן אינו רוצה לומר שאם א' בא ואמר ראיתי בחלומי והנה פעור אומר לי שתמהרו במצות לולב שהוא חייב מיתה כי זה ודאי פטור הוא אלא מיירי שאומר ראיתי פעור כי הוא האלהים והוא המצוה שלא תאכלו בשר החזיר וכן אם יגיד בשמו כי כזה וכזה עתיד להיות מאחר שאומר כי הנעבד ההוא הוא האומר ועושה גוזר ומקיים הוא בחנק:
וכי תאמר בלבבך. דרשו רבותי' עתיד אתה לומר כשיבא חנניה וכו' ודרשו כן מדלא כתיב ואם תאמר בלבבך אלא וכי תאמר שהתורה רומזת בדברים העתידים והיה ראוי שישאלו גם כן איכה נדע הדבר אשר דברו השם שנתחייב לשמוע אליו בכל אשר יצוה אבל זו תשובה לשתי השאלות כי בכל נביא נצפה לדבר העתיד להיות אשר יגיד אם לא בא נדע שהוא נביא שקר ויומת ואם בא יבא אז הוא נאמן לנביא השם ונתחייב לשמוע אליו בכל אשר יצוה בשם השם ואפי' לעבור על דברי תורה כגון אליהו בהר הכרמל וזה טעם כמוך שיהיה בתחלה נאמן לנביא ה' באות או במופת כענין שנא' ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם או שיגיד העתיד להיות ויבוא שגם זה אות. ורש"י שפי' כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו אלא א"כ מומחה לך צדיק גמור כאליהו בהר הכרמל לאו למימר' שהמחאתו בזה שהוא צדיק גמור אלא כשיהיה צדיק גמור אז יהיה המחאתו באות שיעשה כי לעולם צריך שיהיה מומחה על ידי אות שיעשה אבל אם אינו ידוע לנו בצדיק גמור אפי' אם יעשה אות לא נשמע אליו אבל כשהוא צדיק ועשה אות אעפ"י שעדיין איפשר שאינו נביא ועשה האות בחכמתו אעפ"כ מצוה לשמוע אליו הואיל ואדם גדול הוא וחכם וראוי לנבואה מעמידין אותו על חזקתו כמו שנצטוינו לחתוך הדין על פי שנים עדים כשרים ואעפ"י שהעידו שקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן ובדברים אלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלהינו:
